פסק-דין בתיק בש"א 7622/12

1.            לפניי ערעור על החלטת כבוד הרשם ג' שני (בש"א 7053/12) מיום 9.10.2012, שבמסגרתה נדחתה בקשתו של המערער להארכת מועד להגשת בקשה לדיון נוסף בפסק דינו של בית משפט זה (בע"א 7259/10, כבוד המשנה לנשיא (דאז) א' ריבלין, והשופטים ע' ארבל ו-נ' הנדל) (להלן: פסק הדין) שניתן ביום 28.8.2012.

הרקע לערעור

2.            המערער הגיש ביום 27.9.2012 בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לדיון נוסף בפסק הדין. בפסק הדין הוגבל גובה שכר טרחת עורך הדין שייצג את המערער בהליכים שהתנהלו בינו לבין המשיבים על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: חוק הפלת"ד), וזאת במשך 13 שנים כשבמרכזם תאונת הדרכים שבה נפגע המערער. במסגרת הבקשה להארכת מועד, הסביר המערער את חשיבות הסוגיה שברצונו להגיש בעניינה בקשה לדיון נוסף וטען כי בקשה שהוגשה מטעם המשיבים 2-1 לתיקון טענת סופר מלמדת כי טרם הסתיימו ההליכים בערעור ומספקת טעם מיוחד להאריך את מועד הגשת הבקשה לדיון נוסף.

3.            ביום 9.10.2012, דחה הרשם את הבקשה להארכת מועד, וזאת לאחר שקבע כי הבקשה הוגשה באיחור ניכר ללא כל הסבר שיש בו כדי לספק טעם מיוחד למתן אורכה. בהקשר זה קבע הרשם כי לפי סד הזמנים שקובע הדין, היה על המערער להגיש את הבקשה לדיון נוסף ביום 12.9.2012, אך לא רק שלא הוגשה עד למועד האמור, אלא שהבקשה להארכת מועד עצמה הוגשה רק ביום 27.9.2012, כאמור, ללא מתן הסבר לכך. לבסוף נקבע כי הגשת הבקשה לתיקון טעות סופר ביום 4.9.2012 על ידי המשיבות 2-1 (להלן: בקשת התיקון), אינה יכולה להתקבל כהסבר לאי הגשת הבקשה לדיון נוסף בתוך תקופת הזמן הקצובה בחוק או את הבקשה להארכת מועד בתוך אותה תקופה.

4.              לנוכח החלטת הרשם, הוגש הערעור דנן. במסגרתו, טוען המערער מספר טענות, שתוצגנה ותידונה להלן.

          ראשית, טוען המערער, ולראשונה בערעור זה, כי בעת מתן פסק הדין הוא היה נתון לטיפולים רפואיים - ואף צירף מסמכים המאשרים כי עבר השתלת כליה שבגינה אושפז מיום 19.9.2012 ועד ליום 20.9.2012 - וכי בא כוחו היה בחו"ל. שנית, המערער מציין את בקשת התיקון, וטוען כי עד לקבלת החלטה בה פסק הדין אינו חלוט, ומכאן שמניין הימים להגשת הבקשה לדיון נוסף ממילא יתחדש, ולמצער זהו טעם מיוחד שמצדיק מתן אורכה להגשת הבקשה לדיון נוסף. שלישית, נטען כי ישנו אינטרס ציבורי לאפשר דיון נוסף בפסק הדין, וזאת לנוכח חשיבות הסוגיה העולה ממנו. לעמדת המערער, ההלכה שנקבעה ברע"א 7204/06 ארליך נ' ברטל (טרם פורסם, 22.8.2012) (להלן: עניין ארליך), שעליה הסתמכו השופטים בפסק הדין בעניינו לצורך קביעת גובה שכר טרחת עורך דינו, הביאה לשינוי ההלכה שיושמה מאז חקיקת חוק הפלת"ד ועד לאותה העת, באופן שמשליך על מערכת היחסים בין עורכי הדין העוסקים בתביעות על פי חוק הפלת"ד ללקוחותיהם נפגעי תאונות דרכים. רביעית, המערער טוען כי למעשה, האיחור בהגשת הבקשה להארכת מועד היה זניח ולא עלה על 3 ימי עבודה, וזאת אם מתחשבים באינטרס הציבורי, בחשיבות ההלכה, בתקופת החגים ובטעמים המיוחדים האחרים שהצביע עליהם. חמישית, נטען כי סיכויי קבלת הבקשה לדיון נוסף גבוהים.

דיון

5.              סד הזמנים להגשת בקשה לדיון נוסף נקבע בתקנה 4 לתקנות סדר הדין בדיון נוסף, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות), המורה כך:

אם כן, יש להגיש בקשה לדיון נוסף תוך 15 ימים מיום מתן פסק הדין. בהקשר זה יש טעם לשוב ולהזכיר כי מניין הימים מתחיל מיום מתן פסק הדין וכי ימי הפגרה יבואו במניין הימים (לעניין זה ראו: בש"א 6927/11 רוכמן נ' קיבוץ מענית (טרם פורסם, 24.1.2012)).

6.              בהקשר זה יש להתייחס להשפעתה של הגשת בקשת התיקון על סד הזמנים. האם יש לראות במועד מתן ההחלטה בבקשת התיקון את מועד תחילת מניין הימים לצורך הגשת הבקשה לדיון נוסף, או שמא אין בין בקשה זו לבין סד הזמנים ולא כלום? ככל שהמסקנה תהיה כי מועד מתן ההחלטה בבקשת התיקון הוא המועד של תחילת מניין הימים לצורך הגשת הבקשה לדיון נוסף, הרי שמשמעות הדבר היא שהמערער עדיין רשאי להגיש את הבקשה לדיון נוסף, מבלי להזדקק להארכה כלשהי, וזאת מאחר שטרם הוחלט בבקשת התיקון. ככל שייקבע כי אין לבקשת התיקון או להחלטה בה כל השלכה על סוגיית המועדים שלפנינו, הרי שיש לתת את הדעת לשאלה בדבר הבקשה להארכת מועד להגשת הבקשה לדיון נוסף.

השלכת בקשת התיקון על מניין הימים להגשת בקשה לדיון נוסף

7.              כאמור, סעיף 4 לתקנות קובע שהמועד הקובע לעניין תחילת מניין הימים לצורך הגשת בקשה לדיון נוסף הוא מועד מתן פסק הדין. יחד עם זאת, סעיף 81 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט), העוסק בהשלכות תיקונו של פסק דין על מניין הימים, קובע כי: